פסק-דין בתיק ת"ק 11124-05-12

1.         רכבה של התובעת נפגע על ידי רכב, שהיה נהוג בידי הנתבע 1. הנתבעים לא הכחישו את אחריותם לאירוע התאונה, אך הכחישו את גובה הנזק ולכן, מחלוקת היא בין הצדדים: האם הסכום אשר שולם לתובעת באמצעות הנתבעת 3(להלן: "שירביט") מכסה את כל נזקיה של התובעת, או שמא על שירביט להשלים לתובעת את היתרה הבלתי מסולקת בסכום של 12,621 ש"ח, הנתבע בתיק זה והכולל בחובו: הפסד 5 שעות עבודה בסך כולל של 2,500 ש"ח בצירוף מע"מ בסך 400 ש"ח (500 ש"ח לשעת עבודה), הפסד 6 שעות עבודה בשל כך, שהתובעת נזקקה למנוחה בביתה במשך שעות אלו בסך של 3,000 ש"ח בצירוף מע"מ בסך 480 ש"ח, וכן סך של 4,241 ש"ח - הפרש בין הנזק הממשי ובין הסכום ששולם לתובעת- וסך של 2,000 ש"ח עבור עוגמת נפש.

2.         א.         בטרם אכריע לגופו של עניין ולמען הקל עם הקורא הנכבד, הנני קובע, שסכום הנזק

הכללי העולה מחוות הדעת של השמאי שצורפה לכתב התביעה הוא בסך של 46,535 ש"ח כפי שיפורט להלן:

א)         נזקי רכב התובעת מסתכמים בסך של  28,781 ש"ח בתוספת מע"מ בסך של 4,604.96 ש"ח ובסה"כ 33,386 ש"ח.

ב)         לפי קביעת השמאי, נגרמה ירידת ערך בשיעור של 13% מערך הרכב שהוערך בסכום של 103,320 ש"ח וסכום ירידת הערך, לפי קביעת השמאי הוא 13,419 ש"ח.

ג)          לתובעת הגיע גם החזר עבור שכ"ט שמאי ששילמה - אם כי התובעת לא טרחה לצרף חשבונית על התשלום ששילמה וגם לא צרפה חשבון שמסר לה השמאי על גובה הסכום שקבע.

מאחר והתובעת מציינת בסעיף 11 לכתב התביעה סכום נזק כללי בסך של 48,314 ש"ח ההנחה היא, ששכ"ט שמאי מגיע לסך של 1,779 ש"ח.

ב.         מתוך הסך הכללי של 48,314 ש"ח שילמה שירביט לתובעת סך של 44,703 ש"ח ומכאן אם תתקבל תביעת התובעת, הרי שהיתרה הבלתי מסולקת שעל שירביט לשלם לתובעת הוא סך של 4,241 ש"ח.

ג.          לכן, אם בית המשפט היה מכריע על כלל סכום הנזק שהיה על שירביט לשלם לתובעת, הרי שלכל היותר היה על שירביט להוסיף לתובעת הסך של 4,241 ש"ח.

3.         א.         שירביט טוענת הן בכתב ההגנה והן בעדות נציגה בבית המשפט, שאכן, לא שולם

לתובעת מלוא סכום ירידת הערך, בשיעור של 13% - כפי שקבע השמאי- אלא סכום השווה לשיעור של 9% - זאת משום שהתברר לה, שלרכב התובעת כבר נגרמה ירידת ערך קודמת בשיעור של 2.2%.

ב.         כמו כן, מכחישה שירביט את סכומי הנזק הנוספים הנתבעים על ידי התובעת בתביעה זו.

4.         לאחר שבחנתי ולאחר ששקלתי טענות הצדדים, אני מחליט כדלקמן:

א.         א)         גם אם טענת שירביט על כי נקבעה ירידת ערך קודמת בשיעור של 2.2%,

לא ירדתי לסוף דעתה, מדוע החליטה להפחית 4% משיעור ירידת הערך שנקבע על ידי השמאי ולא 2.2%.

בנוסף לכך, אני קובע, ששירביט לא הוכיחה טענותיה על כי לרכב התובעת נקבעה ירידת ערך קודמת, קל וחומר שלא הוכח שירידת הערך הקודמת נקבעה בשיעור של 2.2%.

בעניין זה, לא די בטענה בכתב ההגנה, אלא שהיה על שירביט להוכיח טענה זו.

ב)         השמאי מטעם התובעת, הגיש - אמנם- חוות דעת נפרדת בגין ירידת ערך, ברם לעניין זה, צודק נציג שירביט בטענה, שהשמאי מטעם התובעת לא עשה מלאכתו שלמה, כאשר העריך ירידת הערך מבלי לפרט מה האלמנטים שלקח בחשבון על מנת לקבוע השיעור כפי שקבע וכמו כן, צודק נציג שירביט שהשמאי קבע ירידת ערך מבלי להתחשב במצב תיקון הרכב, שכן השמאי לא ציין שקבע את שיעור ירידת הערך לאחר בדיקת אופן תיקון הרכב, ברם בעניין זה, לא מצאתי שיש "להעניש" תובע אשר רכבו נפגע - רק משום שהשמאי עושה מלאכתו קלה וקובע בצורה זו או אחרת את שיעור ירידת הערך.